ימים יגידו, אנה - יומן קריאה 

ימים יגידו, אומרת הרופאה היפה בתשובה לשאלתו של מייק מה יעלה בגורלו של תום, בנו הקטן השוכב צמח בבית החולים.
ימים יגידו, אנה, ילדה עקומת רגליים, נושאת בליבה את עול נסיבות התאונה של אחיה תום, ימים יגידו ויגלו את הסוד.
קיץ אחד בחייה של משפחת טיילור-חייט. מייק וחלי, או מיכאל ורחל, מחלקים את השנה בין ירושליים לתל אביב, בין העבר לעתיד, בין המציאות לחלום, בין חושך לאור, בין קודש לחול. בחורף הם חיים בבירה הקרה והקדושה קרוב למשפחה ולמציאות המוכרת להם מילדותם, ובקיץ מנהלים חלי ומייק מזנון בחוף הים בעיר החולין והטומאה, מביטים אל קו האופק שמולם וחולמים לנסוע לאמריקה שמעבר לים. איתם שלושת ילדיהם, נעמי הבכורה יותר מדי יפה, אנה שנפגעה מחוסר חמצן בלידה, ותום ילד בן חמש עם עיניים ירוקות כתלתן. נעמי בשל יופיה המפתה נשלחת להתגורר בחודשי הקיץ הזה, בבית אחותה של חלי, שרה ובעלה נחשון ושבעת ילדיהם בהתנחלות בשומרון. בתל אביב מרכיבה אנה את תום על אופניים ש"סחבה" מאחד הדייגים בחוף. היא מאבדת את שיווי המשקל והוא נופל, נחבט בראשו במזח ומאבד את הכרתו.
מייק וחלי הכיר בקו 18 הירושלמי, מייק נהג האוטובוס וחלי נוסעת עד לתחנה האחרונה שם הוא מוציא לה ריס מהעין שלה היפה ויש גם נשיקה. מייק גבר פרא עם שאיפות קטנות ושמחת חיים, חלי עם תוכניות ללימודים באוניברסיטה וכשרון למילים, מתחברים ורוקמים ביחד חלומות גדולים. חלי מוותרת על המסלול הרגיל ובוחרת בחיים הסוערים לצד מייק. ובעוד היא חיה את הכאן והעכשיו, שרה אחותה חיה את העתיד, יולדת ילדים למען חוסנה של המדינה, בוטחת באלוהים וגרה על אדמה מתוך שליחות ואמונה.
זהו סיפור על אהבת אמת, אהבה ללא תנאי, של הורים לילדיהם, של אישה לאחותה, של גבר ואישה. גיבוריה של מגן אמיתיים וכנים בוחנים את היצר אל מול האהבה, את ההחמצה אל מול ההשלמה, את הגורל אל מול הבחירה. גורל ילדה שנחרץ ביום הלידה, גורל פגישה, גורל בחירה. אבל מירה מגן וגיבוריה לא שואלים מדוע, לא שואלים מה היה קורה אילו הגורל היה אחר. אילו לא נפגשו באוטובוס, אילו לא נכנס לעינה של חלי ריס, אילו הלכה חלי ללמוד, אילו החמצן היה זורם בעת הלידה של אנה, אילו אנה לא היתה לוקחת את תום לסיבוב איתה. כי אז אדיסו לא היה בא ומלמד את אנה אהבה. זהו גם סיפור על קבלה אנושית ללא הבדל צבע, משקל, אמונה או יכולת תנועה.
כדרכה, אין מירה מגן רוקמת עלילה של התרחשויות כי אם מציירת תמונה בחיי גיבוריה ומזמינה את הקוראים להיכנס לתוכה. ברגישות רבה היא כותבת את דקויות החיים והמחשבה וטווה מעשה של רגשות דרך כתיבת זרם התודעה של גיבוריה. בדומה לספרים קודמים של מגן, גם בספר זה זוכה הגעגוע למקום מרכזי, כי מירה מגן כותבת את הגעגוע באשר הוא, נוגע לכל אחד ואחת. כך למעשה ספריה של מגן נכנסים ללב ולנשמה של הקורא אותה, נוגעים בהווייתם האישית ומהווים מקור להתבוננות פנימה ולתובנות. קוראיה הוותיקים ימצאו בספר דמויות מספרים קודמים ואת אותה טביעת אצבע של סופרת אהובה.

ימים יגידו, אנה. הוצאת כתר 2008, 305 עמודים.